החלטה בתיק רע"א 126/14

           לפני בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רומנוב) בהפ"ב 37270-11-13 מהימים 8.12.2013 ו-1.1.2014, במסגרתן קיבל בית המשפט את בקשת המשיב 1 לעכב את הליכי הבוררות עד להחלטה בבקשתו העיקרית להעברת הבורר מתפקידו.

רקע והליכים קודמים

1.        בין הצדדים שלפני התגלע סכסוך שאת קורותיו פירטתי בהחלטתי מיום 9.9.2013 במסגרת רע"א 2676/13. בקצרה, המבקשים הם דיירים אשר התקשרו עם המשיבים 1 ו-2 בהסכם קומבינציה לביצוע פרויקט במסגרת תמ"א 38 בבניין המגורים שלהם (להלן: ההסכם). הפרויקט עלה על שרטון שהוליד התדיינות משפטית בערכאות שונות. בין היתר, תבעו המבקשים את המשיבים 1 ו-2 במסגרת בוררות לפי ההסכם בגין הנזקים שנגרמו להם לטענתם בשל עיכוב הפרויקט (תביעה המבקשים). בחודש ספטמבר 2013, לאחר החלטתי הנ"ל, הודיעו המבקשים על ביטול ההסכם וביטול זה קיבל תוקף בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופטת נ' בן אור) מיום 12.11.2013 במסגרת ת"א 8173-08-12. המשיב 1, דני שלום (להלן: שלום), הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה להעברת הבורר, שעל זהותו הסכימו הצדדים בהסכם, מתפקידו ובמקביל לה בקשה לעיכוב תביעת המבקשים עד להחלטה בבקשתו העיקרי.

2.        טענתו העיקרית של שלום היא כי הבורר המוסכם מצוי בקשרי חברות עם המשיב 2, דוד ישי (להלן: ישי) ועם המבקש 1, יוסף רגב (להלן: רגב), וכי תביעת המבקשים היא כסות לקנוניה של שני אלה נגדו במטרה לנשלו מזכויותיו לפי ההסכם. הבורר, מצידו, אישר שיש בינו לבין ישי ולבין רגב היכרות קודמת, אלא שלטענתו שלום ידע זאת היטב בעת שכרת את ההסכם ואישר כי הוא ישמש כבורר. המבקשים וישי טענו כי אין לעכב את תביעת המבקשים שכן אין כל יסוד לקנוניה לה טוען שלום וכי הם שמים מבטחם בבורר לאור העובדה שיש להם עניין שהבוררות תתקיים בדחיפות ובהליך מהיר ויעיל לנוכח העיכוב הרב בהשלמת הפרויקט.

החלטותיו של בית המשפט המחוזי

3.        בית המשפט המחוזי קיבל את בקשתו של שלום והורה על עיכוב זמני של תביעת המבקשים לפני הבורר. בית המשפט קבע תחילה כי אין לו יסוד להטיל דופי בבורר, בין היתר, לנוכח העובדה שלא בחר להרים ידיים ולהשתחרר מהמשימה שהוטלה עליו על רקע האווירה הקשה השוררת בין ישי לבין שלום. ואולם, בית המשפט קבע כי בשלב זה, ובטרם בירור מעמיק של טענותיו של שלום לגופן, הרי שמראית פני הדברים מצדיקה את עיכוב תביעת המבקשים. בית המשפט ציין את העובדה שישי מצא לנכון בשעתו להניח על שולחנו של הבורר תביעה שעניינה סכסוך בינו לבין שלום אף שאינה קשורה למבקשים והבורר לא היה מוסמך לדון בה. עוד הדגיש בית המשפט את יחסי החברות הקיימים בין הבורר לבין ישי ואת יחסיו העסקיים של הבורר ושל רגב, וכי על אף העובדה שהמבקשים וישי נמצאים לכאורה משני צידיו של המתרס, הרי שייתכן כי ייקבעו במסגרת הבוררות קביעות שתהיינה להן השלכות על מישור היחסים שבין שלום לבין ישי. עוד הדגיש בית המשפט כי על אף העובדה ששלום ידע מבעוד מועד על יחסי החברות הקיימים בין הבורר לבין ישי, הסכמתו הייתה לכך שישמש בורר בסכסוך בין ישי ושלום לבין המבקשים ולא בעניינים הנוגעים לסכסוך פנימי בין ישי לבין שלום. יחד עם זאת, בית המשפט הציע לצדדים כי ככל שהם אכן מעוניינים בקיום הליך בוררות מהיר ויעיל, הרי שאם יסכימו לרשימה של שבעה אנשים שהם מציעים שישמשו כבוררים, יפנה את הצדדים לאחד מהם. עוד הדגיש בית המשפט כי ככל ששלום לא יסכים לאף אחד מבין הבוררים המוצעים תהא זו עילה טובה למבקשים ולישי לפנות בבקשה לעיון חוזר בהחלטתו.

4.        בהחלטתו מיום 1.1.2014, דחה בית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר שהגישו המבקשים. בית המשפט המחוזי הדגיש כי על אף שברור לו שהמבקשים משלמים "מחיר" כבד בשל הסכסוך בין ישי לבין שלום וכי סבלם רב מאוד, הרי שלא מצא עילה לשנות מהחלטתו שתוארה לעיל. בית המשפט הדגיש כי הצעתו לצדדים עומדת בעינה והוסיף כי ככל שהמבקשים מוטרדים מקיומה של הערת אזהרה לטובתו של שלום המונעת מהם את האפשרות להשלים את הפרויקט באמצעות יזם אחר, הרי שעל הצדדים לבוא בדברים ביניהם ולהגיע לפתרון שיסיר את הערת האזהרה תוך הבטחת זכויותיו הנטענות של שלום.

           כנגד החלטותיו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי בקשת רשות הערעור

5.        המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי כשהורה על עיכוב זמני של תביעתם בבוררות. לטענתם, כלל היסוד, הבא לידי ביטוי בסעיף 18 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות), הוא כי הגשת בקשה לבית המשפט בקשר לבוררות אינה מעכבת את מהלכה. לטענתם, בקשתו של שלום אינה עומדת בחריגים לכלל זה, המתקיימים רק כאשר עיכוב הבוררות דורש "תיקון עולם" ולאחר עמידה בנטל הוכחה מוגבר של סיכויי תביעתו ושל נטיית מאזן הנוחות לטובתו. באשר למאזן הנוחות, טוענים המבקשים כי זה נוטה לטובתם וזאת בשל העובדה שנזקיהם בשל עיכוב הפרויקט גורמים, לטענתם, לסכנת חיים של ממש, לנזק בלתי הפיך ולסבל בלתי נסבל. בהקשר זה מפנים המבקשים לכך שאף בית המשפט ציין בהחלטתו ש"את 'מחיר' עיכוב ההליכים ישלמו בעיקר בעלי הדירות". המבקשים מצביעים על כך ששלום כלל לא טען לנזק שעלול להיגרם לו מהמשך קיום הבוררות וכי לא נקבע ממצא פוזיטיבי בהקשר לכך בהחלטת בית המשפט. באשר לסיכויי התביעה, טוענים המבקשים כי בית המשפט ציין בהחלטתו ש"אין כל סיבה להטיל דופי בבורר" ורק בשל כך לא היה מקום לקבל את בקשת שלום. לטענתם, בית המשפט התעלם מכך ששלום הודה בכך שידע על קשרי החברות שבין ישי לבין הבורר וכי שגה כשלא יישם את הוראות סעיף 11 לחוק הבוררות בהתאם לפסיקת בית משפט זה. עוד מדגישים המבקשים כי הבורר ממילא אינו מוסמך לדון בעניינים שבין שלום לבין ישי במסגרת ההסכם ולכן שגה בית המשפט כשהתייחס לאפשרות זו בהחלטתו. המבקשים טוענים גם כי שלום השתהה בהגשת בקשתו ורק בשל כך לא היה מקום לקבלה. לבסוף, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט כשלא חייב את שלום להפקיד ערובה ממשית להבטחת החבות בגין נזקיהם באם יוסר הצו הזמני לאחר דיון בבקשתו העיקרית.

דיון והכרעה

6.        לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים.

7.       כלל ידוע הוא שרשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט בענייני בוררות ניתנת רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין (ראו למשל: רע"א 6727/10 עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ (6.10.2010), פסקה 18; רע"א 5067/09 שרבט נ' שרבט (6.1.2011), פסקה 26; רע"א 6489/09 מדובר נ' קרן קיימת לישראל (18.1.2011), פסקה 17). איני סבור כי במקרה שלפני התקיים עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור או כי הוא מעורר שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים.

8.       במקרה שלפני, עומדת בפני המבקשים משוכה גבוהה מהרגיל, וזאת כיוון שבקשתם נוגעת להחלטת בית המשפט המחוזי להעניק סעד זמני, החלטה אשר בית משפט זה ממעט להתערב בה [ראו: רע"א 3854/12 לישה נ' לובין (8.7.2012), פסקה 9 להחלטתי (להלן: עניין לישה)]. לגופם של דברים, יש לזכור כי החלטותיו של בית המשפט המחוזי נוגעות לסעד זמני ומטבען אינן מכריעות בבקשה העיקרית לגופה. לכן, מששקל בית המשפט את השיקולים הדרושים להכרעה בבקשה מסוג זה - סיכויי התביעה ומאזן הנוחות - והגיע לכלל מסקנה כי חרף הנזק שנגרם ועלול להמשיך להיגרם למבקשים סיכויי הצלחת בקשתו של שלום מצדיקים את עיכוב תביעת המבקשים, הרי שאין להתערב, בשלב זה, באיזון זה [ראו: עניין לישה, בפסקה 10 להחלטתי]. טענותיהם של המבקשים הנוגעות ליישום הנכון, לדעתם, של הלכות בית משפט זה בנוגע להעברת בורר מתפקידו, מקומן להתברר במסגרת ההליך העיקרי ולא בשלב הבקשה למתן סעד זמני. למעלה מכך, בית המשפט הציע למבקשים אפשרות להציע רשימת של בוררים המקובלים עליהם לצורך השלמה מהירה של הדיון בתביעתם, ואף הדגיש כי ככל ששלום לא יסכים להצעתם הרי שיהיה בכך כדי להצדיק עיון חוזר בהחלטותיו. בית המשפט היה מודע גם לצורכם של המבקשים בהסרת הערת האזהרה שנרשמה לטובתו של שלום והפציר בצדדים להגיע להסכמות בעניין זה. מבלי לקבוע מסמרות, אציין כי ייתכן שכישלון להגיע להסכמות בעניין זה יהווה גם הוא הצדקה לעיון חוזר בהחלטתו של בית המשפט.

9.        אשר על כן הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.

           ניתנה היום, י"א בשבט תשע"ד (12.1.2014).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   חכ